תעריפי המים החדשים

ב- 1 ינואר 2010 נכנסו לתוקף כללי מים חדשים  שאושרו ע"י מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב שהיא הגורם שבידיו כלל הסמכויות לניהול משק המים במדינת ישראל. בכללים החדשים גלום שינוי דרמטי הן במבנה התעריפים ובדרך חישובם , הן בניהולם וכמובן בגובהם. במהלך זה התייקרו תעריפי המים לצרכן הביתי  בסדר גודל של 30-60% - תלוי בהיקף הצריכה ובמספר הנפשות המדווח שגרות בבית. הכללים פורסמו למרות המלצתו הברורה של מבקר המדינה לבחון מחדש את הנושא בכללותו.

הייקור בתעריפי המים , נבעבע מהצורך לממן את ביטול הסבסוד הממשלתי על משק המים וכן בשל  המעבר לניהול משק המים ע"י תאגידי מים עירוניים שתקורותיהם יקרות. הסיבה הנוספת לייקור המים היא הוספת תשלום מע"מ לצרכן הביתי שכעת רוכש מים מתאגיד ולא מהעיריה שהיא כידוע מלכ"ר.

בשונה מהמצב שהיה קיים בארץ עד 31/12/2009, בו נמכרו המים לצרכנים הביתיים ב- 3 תעריפים כנגד מכסות צריכה סבירות (נמוך - כ-4.1 ש"ח לקוב ומולו מכסה של 8 קוב לחודש, בינוני כ- 5.6 ש"ח לקוב  ומולו מכסה בן 7 קוב לחודש וגבוה - כ-8 ש"ח לקוב עבור הצריכה השולית, כאשר משק בית מינימלי נחשב כבן 4 נפשות (כלומר גם יחיד זוג או שלישיה מקבלים הקצבה בחישוב הנ"ל), הרי החל מ- 1 ינואר 2010 קיימים רק שני תעריפים לצרכן, תעריף בסיסי נמוך עפ"י הקצבה של 2.5 קוב לנפש לחודש (עודכן ביולי 2011 ל- 3.5 קוב לנפש), ותעריף גבוה על כל צריכה נוספת. מחירי המים לצרכן הביתי כוללים עתה גם תעריף קבוע עבור אחזקת תשתית הביוב - ללא קשר לאיכותה וקיומה של תשתית כזו בכל יישוב וישוב.

בנוסף, החל מ- 1 ינואר 2010 התייקרו באופן ניכר מחירי המים לצריכה ציבורית ולגינון, מעתה הרשויות המקומיות שהקימו תאגיד מים  נדרשות לשלם מחיר גבוה משמעותית עבור המים שהן רוכשות מהתאגידים לגינון ועבור צריכה ציבורית לסוגיה (לבתי ספר, מגרשי ספורט, מוסדות ציבור וכיו"ב). מדובר בתוספת הוצאה ניכרת  בתקציבן של רשויות מקומיות רבות בישראל. בעיה זו מעצימה את השבר הכלכלי הקיים גם כך בעשרות רשויות מקומיות הנובע מהקטנת התמיכה הממשלתית באמצעות מענקי איזון.